החלטה בתיק ת"א 39222-09-12

לפניי בקשה של הנתבע 3 (להלן: " המבקש"), לדחיית התביעה כנגדו על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה. לחילופין עותר המבקש להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב אשר לו מוקנית הסמכות הייחודית, לטענתו, לדון בחלק מעילות התביעה. לחילופי חילופין עותר המבקש להורות למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, ממנו יימחקו החלקים הקשורים לסמכותו הייחודית הנטענת של בית הדין האזורי לעבודה. 

התביעה

עניינה של הביעה עוולות נזיקיות שכל אחד מן הנתבעים ביצע, ביחד ולחוד, נגד התובעת (להלן: " המשיבה"), לטענתה, וביניהן: גזילת לקוחות, לשון הרע, פגיעה בזכויות יסוד של המשיבה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה, פגיעה במוניטין ועוד.

המבקש הוא עובד לשעבר של המשיבה.

לטענת המשיבה בכתב התביעה, המבקש, שהיה עובד בכיר במשיבה, גרם לה לנזקים המתוארים בכתב התביעה עת עשה יד אחת עם הנתבע 2, ופעל לגזילת לקוחות המשיבה ועוד כהנה וכהנה טענות המתוארות ארוכות בכתב התביעה (סעיף 95 לכתב התביעה).

עיקר טענות הצדדים בבקשה

לטענת המבקש, הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה המתייחסת אליו, שעניינה פעולות שעשה שלא כדין במסגרת יחסי עובד מעביד שבינו לבין התובעת, מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: " החוק").

עוד טוען המבקש כי העובדה כי סיפור התביעה מגולל נגדו טענות נוספות, שאינן מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, אין בו כדי להכהות את חדות הבקשה. לטענת המבקש הטענות הנוספות, שאינן מסורות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, הועלו על ידי המשיבה רק כדי לחזק את הטענות המרכזיות אשר הדיון בהן מסור באופן ייחודי לסמכותו של בית הדין לעבודה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, התביעה נגד המבקש אינה עוסקת בסכסוך עבודה או בסכסוך העוסק בין עובד למעביד, אלא בסכסוך אזרחי שנוצר כתוצאה ממעשים שנעשו תוך ניצול העובדה שקודם לכן עבד המבקש אצל המשיבה.  לטענתה, עסקינן בתביעת נזיקין, שעילתה מכוח עוולת הגזל שבסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה"), שאינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה לדון בה. 

המבקש הגיש תשובה, שעיקרה חזרה על טענותיו בבקשה.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל מנימוקים שלהלן:

החוק קובע בסעיף 24 כדלקמן:

(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1)        בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות לשאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)";

(1א)      בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או  באי - קבלתו;

(1ב)      תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה;

מהאמור לעיל עולה כי ככלל, על-פי הסיפא לסעיף 24(א)(1), אין לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות כאמור שעילתן בפקודת הנזיקין, אך הוראה זו מוחרגת לגבי תביעות כאמור שעילתן בהוראות הנקובות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק: 29 (הסגת גבול), 31 (הסגת גבול במיטלטלין), 62 (גרם הפרת חוזה) או 63 (הפרת חובה חקוקה) לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה.

הכלל הוא כי יש לפרש את הוראות החוק המעניקות סמכות לבית הדין לעבודה על דרך הצמצום.